<h1>צ"ו ע"ב</h1>
<h2>דף כב.</h2>
[שולח אדם לנכרי ירך וגיד הנשה בתוכו]. אע"ג דאוקימנא אליבא דר' יהודה ור' יהודה הוא דאמר לגר בנתינה ולגוי במכירה, שאסור ליתן להם מתנות חנם, משכחת לה דשרי לתת מתנות חנם לגוי כגון שהוא שכנו או מכירו, מפני שהוא כמוכרו לו. קסבר ר' אבהו כשהותרה נבלה היא וחלבה וגידה הותרה. הכי נמי הוה ליה למימר דסבר לה כר' שמעון דלא שרי ליה בהנאה כדקתני ור' שמעון אוסר, אלא משמע דלא ניחא ליה לאיפלוגי אמתני' דשולח אדם ירך לנכרי משום דסתמא היא, והוה ליה סתם מתניתין ומחלקת בברית' והלכה כסתם, וכל שכן דר' אבהו תלמידיה דר' יוחנן הוא דאמ' הלכה כסתם משנה, ומשום הכי נמי סבירא ליה כר' יהודה דיש בגידין בנותן טעם דסתם מתני' כותיה בפ' גיד הנשה
